אם מישהו היה פתאום רוצה לתאר איך אני מרגיש כלפי הסרטים של איתן פוקס אז הוא בטוח יגדיר אותם כיחסי אהבה-שנאה, ליתר דיוק הנאה צרופה מול הערכה קרה או תמיהה על אמינותם. בניגוד לרוב המבקרים אני מעדיף את הסרטים הקומיים של פוקס. "שירת הסירנה", סרטו הראשון של פוקס (בו תוכלו לראות גם את יאיר לפיד מככב בתפקיד האקס המרושע), הסרט מצחיק ככלותו אבל לא יוצא מתבניות הז'אנר קומדיה רומנטית, אבל מביא גיבורים מרעננים ומקוריים אל המסך. כמו כן "בננות" מלפני 7 שנים הוא סרט מוזיקלי, כיפי ומופרע. הסרטים ההמוכרים יותר : "יוסי וג'אגר" ו"ללכת על המים" (כמו גם "יוסי") הכילו סצנות רומנטיות יפות, אבל סבלו ממהלכים דרמטיים פחות טובים שהחלישו אותם… אולי "הבועה" היה היוצא מן הכלל.
"סאבלט", סרטו החדש של פוקס, הוא שילוב של שתי התחושות שליץ במרכז הסרט מייקל (ג'ון בנג'מין היקי) הומו בשנות ה-50 לחיי, עורך טור תיירות בניו-יורק טיימס, הוא מגיע לתל-אביב מטעם העיתון כדי לעשות סקירה על העיר. הסקירות שלו הן לא מדריך תיירות רגיל שאפשר לקנות בחנות אלא בגדר של "התייר הנועז". במקום לקחת חדר נוח בבית-מלון הוא בוחר ללון בדירת סאבלט בדרום העיר. המארח שלו הוא תומר הצעיר (ניב ניסים), סטודנט לקולנוע החולם לביים סרטי אימה אמנותיים בעתיד. תומר מחליט להפוך למדריך של מייקל במהלך חמשת ימי שהותו בישראל.
"סאבלט" עומד על משבצת של קומדיה רומנטית, אבל מכיל בתוכו מטען דרמטי שמכביד עליו וכמעט מרסק אותו. הסצנות המוצלחות בעיני הן אלו שפוקס מציג את החיים בתל-אביב באופן אירוני ובונה את הקשר בין מייקל לתומר., חלקן מעלות חיוך, מרגשות כמו סצנת הפיתוי המבריקה. הניגוד בין מייקל השמרני המאמין במונוגמיות מול תומר שמזלזל במערכות יחסים מובא בצורה מצוינת. ותל-אביב נראית רומנטית ויפה דרך העדשה של דניאל מילר.
"סאבלט" היה יכול להיות סרט מצוין אילו פוקס שכתב את הסרט ביחד עם איתי סגל לא היו מנסים להכניס לו רבדים פוליטיים או להעמיק את דמותו של מייקל בעזרת דרמות אישיות מגושמות. ליתר דיוק זה היה יכול לעבוד אילו לא היה מרגיש כניסיון מאולץ לתת טון יותר רציני לסרט. אומנם השחקנים היקי, ניב ניסים וליהי ליהי קורנובסקי (רקדנית-חברתו של תומר שיוצאת עם בחור ערבי) עושים את המיטב כדי להעביר אמינות לחלק מקלישאות שהוכנסו לפה של גיבוריהם, אבל זה לא מספיק כדי להסתיר את הבעיות אשר קיימות בתסריט.
חי בסרט 