אוסקר: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – מדינות מזרח אסיה

בשבועות הקרובים אפרסם חוות דעת אודות הסרטים המתחרים על פרס האוסקר מטעם כלל המדינות בקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר (לפני שנתיים, שלאקדמיה האמריקאית עוד לא היה משמעם הקטגוריה נקראה ״הסרט הטוב ביותר בשפה הזרה״).  ראשית,  אקדים בכמה מילים על הקטגוריה עצמה ועל אופן החלוקה והסקירה, תרגישו חופשי  לדלג ולקפוץ פנימה לסרטים עצמם.

אודות קטגוריית ״הסרט הבינלאומי הטוב ביותר״

קטגוריות הסרט הבינלאומי היא במובנים רבים האהובה עלי  מכולן , פעמים רבות היא פותחת צוהר לקולנוע העולמי הפחות מוכר. כל מדינה המעוניינת  מוזמנת לשלוח סרט החייב לעמוד בקריטריונים ברורים.  הקריטריונים העיקריים: לפחות 51% משפת הסרט תהיה שפה זרה (שאינה אנגלית) , אחוז ניכר מהצוות יהיו  אזרחי המדינה השולחת והסרט יחוייב  להיות מוקרן באופן מסחרי לפחות במהלך שבעה ימים רצופים במדינת המוצא. היות וכל מדינה יכולה לבחור רק סרט אחד (ועושה זאת באופן עצמאי ,דרך ועדות מאושרות),  לא כל הסרטים הטובים או המדוברים של השנה מוגשים. הרוב המוחלט של המדינות אומנם מגישות את הסרט הכי טוב שלהן, אך  חלק בוחרות להתעלם מסרטים מסוימים מטעמים פוליטיים (דוגמאת סין או איראן) או לחילופין לבחור סרט לאומני (שוב סין, כמו גם מדינות בלטיות או בלקן). חלקן גם נוטות לבחור באופן אסטרטגי סרט בעל סיכויים טובים יותר באוסקר (כלומר לא שולחות  סרט אמנותי או אלים/מיני למדי).  בעקבות המהפכה הדיגיטלית והנגשת צילום הסרטים זינקה כמות ההגשות וכעת מוגשים לקטגוריה זו 80-90 סרטים מדי שנה. 

כחודש  לפני הכרזת המועמדים הרשמיים מקצרת האקדמיה את הרשימה הארוכה ל-מספר סרטים מצומצם. השנה בעקבות קורונה הגדילה האקדמיה את מספר הסרטים ברשימה הקצרה ל15 (בשנה הקודמת היה רק 10). בנוסף לכך הוועדה המיוחדת*** בוטלה השנה  וכל הסרטים ברשימה יבחרו על-ידי כלל חברי האקדמיה שיוכיחו שצפו לפחות ב12 סרטים.  הרשימה הקצרה תפורסם ב10 בפברואר.  ההודעה על פירוק הוועדה המיוחדת השנה הגיעה אחרי שהמדינות הגישו את סרטיהן ומעניין איך תשפיע על  הסרטים שיכללו בתוך הרשימה.

קורונה באה לידי ביטוי גם בהגשת הסרטים. תחילה חשבתי שכמות הנציגים תהיה קטנה בהרבה משנים קודמות אך התבדיתי במהרה.  בדומה לקטוגוריות הרגילות החוקים התגמשו – נוספו חודשיים נוספים בהם הסרט היה יכול היה להיות מוצג (מאוקטובר 2019 עד דצמבר 2020), התאפשרה  הגשת הסרטים שהועלו לVOD במקום הפצה קולנועית (אם תוכח שההפצה רגילה תוכננה) וכך סרטים מ93 מדינות אושרו לתחרות (בכך 2020 שברה שיא, הגשה אחת יותר מ2019) . 

***שבשנים הקודמות שליש מהסרטים נבחרו על-ידי כלל חברי האקדמיה שצפו במכסה מסוימת של סרטים ושליש הנותר נבחר על-ידי ועדה מיוחדת או בשמה העממי "הוועדה למניעת הפאדיחות" (הוקמה שנה אחרי שחברי האקדמיה התעלמו מ"4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" הרומני ב2007) ונוטה לכלול ברשימה סרטים אמנותיים בעלי מעמד גבוה או/ו מדינות עם תעשייה קולנועית קטנה (בעיקר אפריקה או דרום-מרכז אסיה) שהוועדה הכללית נוטה להתעלם מהן .

הסבר על הרשימות

כאמור ישנן 93 מדינות שהגישו את סרטיהם לשיקול של האקדמיה האמריקאית (בפועל הגישו 96 מדינות, אבל 3 נפסלו). נכון לעכשיו הספקתי לצפות ב70 מהם (וכולי תקווה שאצליח לתפוס עוד כמה עד ההכרזה על הרשימה המקוצרת) ובשבועות הקרובים אחלוק איתכם את דעתי האישית על הסרטים ועל סיכוייהם לזכות באוסקר. אחלק את 93 המדינות ל11 אזורים: מזרח אסיה, דרום אסיה, המזרח התיכון (כולל טורקיה), אפריקה, מדינות ברה"מ לשעבר, סקנדינביה+מדינות הבלטיות, דרום-מזרח אירופה (מדינות הבלקן), מרכז אירופה, מערב אירופה, מרכז אמריקה (כולל קנדה) ולבסוף דרום-אמריקה. 

במידת האפשר אביע את דעתי האם בחירת הסרט כנציג של מדינות מסוימות  הייתה נכונה ואמנה  חלק מן האופציות החלופיות. 

 מדינות המזרח אסיה

דרום קוריאה

"האיש העומד לצדך" ( "The Man Standing Next" / "남산의 부장들)

במאי: וו מין-הו / Woo Min-Ho

זמין בנטפליקס האמריקאי.

קרה קסם בשנה שעברה והאקדמיה האמריקאית סוף-סוף הכירה בכוחו של הקולנוע הקוריאני. לא די בכך שלראשונה (אחרי 32 ניסיונות) קיבל סרט קוריאני מועמדות לאוסקר וקטף את הפרס בקטגוריה הבינלאומית, הוא גרף גם את פרסי התסריט, הבימוי ואת הסרט הטוב ביותר. הקוריאנים בחרו בדרמת מתח על התנקשות פוליטית בשביל לשמור על התואר הנחשק שהביא להם הסרט "הפרזיטים" בשנה שעברה.  "האיש העומד לצדך" מתאר את הרצח של הנשיא פארק על-ידי עוזרו הקרוב קים ג'ו-פיונג ב1979. לא מדובר בספוילר! זאת סצנת הפתיחה של הסרט החוזרת לאירועים שקדמו להתנקשות ובמהלכן על קים, ראש שירות הביון הנוכחי, מוטלת משימה להחזיר לקוריאה את ראש שירות הביון הקודם שברח לארה"ב. באותו הזמן, בדרום קוראיה עצמה מתחילות הפגנות המוניות. 

שם המקורי של הסרט מתורגם כ"מנהלי הצמרת".

אין ספק שהקוריאנים יודעים לייצר סרטי מתח ו"האיש העומד לצדך" בהחלט מספק את הסחורה. לי ביונג-הון (הארוס קים סו-היון ב"ראיתי את השטן", הרע ב"הטוב, הרע והמוזר")  מצוין כמו תמיד בתפקיד קים המתפקח מאמונתו בנשיא פארק שיחד איתו ביצע מהפכה לפני שנים. תככים בצמרת השלטון, פאניקה שנוצרת בעקבות ההפגנות וחלק מהפעילות של קים כנגד ראש הביון הקודם מצליחים לבנות את הלחץ באופן הדרגתי עד להתנקשות. לצערי, לצידם יש לא מעט סצנות של הידברות עם גורמים אמריקאיים שנופלים ברמה משאר הסרט, מרגישים מיותרים ומשעממים. 

סיכויי האוסקר: נמוכים מאד, אלא אם כן האקדמיה תחליט לצ'פר את הקוריאנים על כל האבל שנגרם להם בשנים שקדמו ל"פרזיטים". 

הבחירה הנכונה ביותר מצד דרום קוריאה? : כן, לכל הפחות כזאת שהיא בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר. 

הקוריאנים תמיד מפרסמים רשימה של כ10-12 סרטים שמהם נבחר הנציג. הפעם כמחצית מהרשימה כללה סרטי ז'אנר חלקן טובים מאד כמו "Beasts That Cling to the Straw" קומדיית פשע אלימה על תיק עם כסף שעובר מיד ליד או "Bring Me Home" דרמת מתח על אישה שמוצאת קצה חוט לאתר את בנה הנעדר מזה שנים. כאמור שניהם נהדרים, אבל הראשון לא רציני מספיק והשני אפל למדי. 

הונג-קונג

"ימים טובים יותר" ("Better Days" / "少年的你")

במאי: דרק טסאנג / Derek Tsang

זמין בנטפליקס האמריקאי.

דרמה שעוררה לא מעט הדים בסין והונג-קונג. תחילה בכורת הסרט הייתה אמורה להתרחש בפסטיבל ברלין 2019, אבל ברגע האחרון הסרט נמשך מהפסטיבל, כי לא קיבל היתר מהצנזורה הסינית ולאחר מכן הבכורה הסינית שלו נדחתה מקיץ לסתיו. כאשר הסרט סוף-סוף הצליח לצאת למסכים הפך לאחד משוברי המסכים הגדולים של השנה בסין. אז מה כל כך הפחיד את הרשויות הסיניות? 

מעט לפני בחינות Gaoko (בחינות כניסת לאונברסיטאות בסין שנערכות בו-זמנית מהבוקר עד הערב במשך מספר ימים בכל בתי-הספר במדינה) ניאן, תיכוניסטית מצליחה, הופכת למטרה החדשה של קבוצת בריוניות לאחר  שאחת הנערות שהן התעללו בה לפניה התאבדה. ניאן מתיידדת עם באי פרחח-רחוב שמחליט להגן עליה.  

שמו המקורי "בנעוריו"

סיפורי התעללות תמיד קשים ו"ימים טובים יותר" אינו חריג בכך. הקשר שנבנה בין ניאן לבאי מרגש ושני השחקנים יוצאים מן הכלל. העריכה הקצבית עוזרת לתזז בין האירועים הדרמטיים. לצערי, לקראת סוף הסרט הוא הופך להיות דידקטי למדי ותפניות תמוהות בעלילה מרגישות מתוסרטות ועל גבול הלא אמינות.

סיכויי האוסקר: נמוכים.

הבחירה הנכונה ביותר מצד הונג-קונג?: כן, למרות שבעייני היה לפחות סרט אחד יותר טוב.

"סמטת הדובדבן מספר 7" סרט אנימציה שזכה בפרס התסריט בפסטיבל ונציה 2019, אבל הביקורות עליו היו יחסית חצויות, בעיניי היה זה אחד הסרטים הטובים שראיתי ב2019. סרט אנימציה על משולש אהבה בין סטודנט-מורה פרטי לאנגלית לבין נערה ואמא שלה על רקע מהומות בהונג-קונג ב1967. האנימציה והעיצוב היפהפיים, הבנייה ההדרגתית המכניסה לאט לתודעת הגיבורים מהפנטת והרפרנסים הקולנועים נהדרים, אך היות ומדובר באנימציה סיכוייו באוסקר היו נמוכים מ"ימים טובים יותר" (וכאמור אני יחסית במיעוט בין אלו שאשכרה אהבו את הסרט).  

טייוואן

"שמש" ("A Sun" / "陽光普照")

במאי: צ'אנג מונג-הונג / Chung Mong-hong

זמין בנטפליקס בישראל.

לפני 6 שנים שלחה טייוואן לאוסקרים סרט בשם "נשמה" בבימוי של צ'אנג מונג-הונג. היה זאת דרמת אימה מצוינת על אב שמגן על בנו שהשתלטה עליו רוח רעה. כמובן זה לא הסתיים עם הישג כלשהו, אבל "נשמה" סיים גבוה בדירוג הפרסונלי שלי. "שמש" הוא סרטו החדש. למען האמת, שמתי אליו לב עוד קודם לכן כאשר קטף את פרסי הסרט, הבימוי והשחקן הטוב ביותר בפרסי האקדמיה המקומית. הייצוג המחודש לאוסקר של הבמאי גרמו לי סופית לרצון לצפות בו. "שמש" הוא דרמת משפחה בת שעתיים וחצי. שני בנים, א-הא הבכור וא-הו הקטן. אביהם א-וון משקיע את רוב זמנו בבן הבכור שמנסה לקבל ללימודי רפואה. א-הו, הקטין, נכלא אחרי פשע שביצע יחד עם חברו, אך לא לגמרי באשמתו. חברתו של א-הו מגיע לפתח בית הוריו ומודיעה שהיא בהריון ממנו כאשר א-הו לא מודע לכך… וזאת רק התחלה.

שלל המבקרים שיבחו את הסרט ובנוסף לזיכרון מסרטו הקודם של מונג-הונג הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות, אבל לבסוף סיימתי עם אכזבה ענקית. "שמש" בעיקר שיעמם אותי, הרגיש נגרר ונמרח על פני מרבית הזמן עם החלטות תמוהות למדי של גיבורי הסרט. 

סיכויי האוסקר: הייתי אומר שהם אינם, אבל אהבת המבקרים ונטפליקס עשויה לקדם אותו לרשימה קצרה שהתרחבה השנה (עדיין לא רואה את זה קורה). 

יפן

"אמהות אמיתיות"  ("True Mothers" / "朝が来る")

במאית: נעמי קוואסה / Naomi Kawase

"אמהות אמתיות" הוא אחת מקורבנות הקורונה, היה צריך להופיע בפסטיבל קאן (כמו מרבית מסרטי הבמאית בעבר) שבוטל השנה. די קשה לתאר את עלילת הסרט מבלי להיכנס לספוילרים (למרות שהרוב המוחלט של התקצירים הרשמיים חוטאים בזה), לא שאני ממליץ על צפייה בו. אם לנסות בכל זאת לספר את העלילה במשפט הוא על סטוקו, אישה, שכמה שנים לאחר  שאימצה ביחד עם בעלה ילד היא מקבלת טלפון מהיקארי, הטוענת להיות האם הביולוגית של הילד המאומץ.

שמו המקורי של הסרט מיפנית הוא "הבוקר מגיע".

חבל על "אמהות אמיתיות", כי יש לו בסיס לסרט לבבי עם צוות שחקנים חזק, אך עקב עריכה המבלבלת שגורמת לו להרגיש ארוך ומפוזר (שעתיים ועשרים) ולכן הוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו. מכיוון שהסרט בנוי באופן לא ליניארי, העימות בין הנשים, מתרחש רק לקראת סוף השעה הראשונה ואנחנו מיד חוזרים לסיפור של היקארי, כאשר  מעט מאוד זמ נותר לקונפליקט המרכזי.

בנוסף, יותר מדי עלילות משנה מעכבות את התפתחות הסרט ביניהן הפתיחה ובה האשמתו של אסאטו (הילד הקטן) בפציעת ילד אחר בגן, שאין לה כלל השלכות על האירועים הבאים. ואם הכל מרגיש נגרר כמעט עד הסוף, הסוף עצמו מרגיש חפוז, לא כל החלקים מתאחדים וההחלטות של כמה דמויות מרגישות קדחתניות.

סיכוי לאוסקר: אין.

הבחירה הנכונה ביותר מיפן?: לא. 

אומנם "אמהות אמיתיות" הוא אחד משני הסרטים היפניים שעשו סיבוב פסטיבלים הגדול ביותר השנה (השני הוא "אשת המרגל" שזכה בפרס הבימוי בונציה, אבל טרם ראיתי אותו והביקורות עליו בינוניות), אבל היה להם גם את "37 שניות" שניתן לצפות בו בנטפליקס. סרט מרגש על אישה עם שיתוק מוחין החולמת להיות ציירת מנגה. אני סבור כי סיכוייו היו גבוהים בהרבה.

מונוגוליה

"ורידי העולם" ("Veins of the World")

במאית: ביאמבאסורן דאבה (Byambasuren Davaa)

בסרטה החדש ביאמבאסורן דאבה ("דמעות של גמל") משתמשת בפעם נוספת בילד כגיבור ראשי בוערבות המונגוליות בשביל לייצר סרט מהפנט. עמרה בן ה-11 גדל בקהילת נוודים מסורתית. אביו מסיע אותו לבית הספר בבוקר, ובערב הילד עוזר עם עדרי הכבשים והעזים של משפחתו. ביחד עם חבריו הוא צופה בסרטוני יוטיוב וחולם להופיע בתוכנית ריאליטי מקומית המגלה כשרונות . בבית המבוגרים דנים בעתידה של הקהילה. רעבן של חברות כרייה עולמיות לזהב מהווים איום על אורח חייהם של הרועים. טרגדיה מתרחשת והאתגרים של המציאות הקשה מאלצים את עמרה לנטוש את הפנטזיות ה״ילדותיות״ שלו.

"ורדי העולם" הוא סיפור יפה על קשרי משפחה, אחריות וחשיבות  סביבתית. הצילום הנהדר של הערבה המונגולית הופך את הנציג המונגולי לאחד הסרטים הכי יפים\מוצלחים ויזואלית השנה (התמונה בראשית הפוסט נלקחה ממנו).  בט-אירדוי בטמונך (עמרה) ממיס את הלב ותורם לסרטה של ביאמבאסורן דאבה לחדור אל הנשמה.

סיכוי לאוסקר: סבירים, אם מספיק מצביעים יצפו בו. סרטי דרמה עם ילדים הם תמיד מגנט למצביעים.

הבחירה הנכונה ביותר מצד מונוגוליה?: כמובן. 

למרות שזאת הייתה שנה יחסית חזקה לקולנוע מונגולי עם סרט נוסף שהסתובב בפסטיבלים – "חלב שחור" ("Black Milk") על אישה מונגולית שבורחת מחבר גרמני אלים (פרנץ רוגובסקי) בחזרה לאחותה אחרי נתק של הרבה שנים, אבל מתקשה להסתגל לחיים מסורתיים.  גם הוא מתרחש בערבה (בעצם, לא זכור לי סרט מונגולי עירוני) ובעל צילום יפיפה  עם לא מעט רגעים טובים, אבל עריכה בלתי אחידה (כמו שימוש פתאומי בג'אמפ-קאטים) ובעיות בקווי עלילה  הפוגעים מעט בסרט. 

סין

"זינוק" ("Leap" / "夺冠")

במאי: פיטר הו-סון צ'אן / Peter Ho-sun Chan

כבר שנים שהסרטים שסין מגישה לאוסקר הם חסרי כל סיכוי ולרוב מדובר בסרט הכי נצפה במדינה, סרטי אקשן או דומים להם שבאים להאדיר את סין. השנה המצב לא שונה בהרבה, אם הבדל קטן שמדובר בזוכה של "תרנגול הזהב" השנתי (הפרס שמחלקים בסין במקום האוסקר). "זינוק" הוא ביו-פיק על להן פין, אחת משחקניות כדור-העף הטובות ביותר בתולדות סין ובהמשך הקריירה גם  אימנה את ארה"ב באולימפיאדת 2008 ואת סין ב2016. הסרט מתפרש על שלוש תקופות: 1980, 2008 ו2016 ולצד הצלחותיה מספר על הידידות ארוכת השנים עם מאמן נבחרת סין ב2008. 

 "זינוק", אם היה נעשה במדינה אחרת, היה יכול להיות דרמת ספורט חזקה, אבל כסרט סיני הוא נופל ללאומיות יתר. הניסיון לשלב בסרט אחד שלושה עשורים שונים שכל אחד מהם יכול היה להספיק לסרט בפני עצמו  מכשיל את הסרט עוד יותר. למעשה, השעה הראשונה היא הטובה בסרט ומציגה מאמן קשוח המפיק את המיטב מקבוצתו ומטפח את להן פין.  כמעט כל מה שמגיע לאחר מכן הוא מגושם. זה כולל קפיצות מהירות בין שנים ואירועי ספורט שונים, מה שמקשה על המעקב אחריהם. שלא לדבר על דיאלוגים מלאי פאתוס לאומי על סף תעמולה וקשר רופף בין מאמצי האימון לבין התוצאות במשחקים. 

סיכוי לאוסקר: אין.

הבחירה הנכונה ביותר מצד סין: ברור שלא. 

כנראה הסרט הסיני הכי מפורסם (והטוב) של השנה הוא "76 ימים" (הוצג בפסטיבל ירושלים השנה), סרט דוקו על רופאים שמטפלים בחולי קורונה במהלך סגר בווהן, אבל ספק אם הסרט בכלל יוצג רשמית בסין אי פעם.

גם "שן בינה" (הוצג בחיפה) אילו היו שוקלים לשלוח אותו היה בחירה נהדרת. גו שי ואחיה גו ליאנג נאחזים זה בזה בשביל לשרוד בעיריית דייג שכוחת אל בסין. קשר רומנטי חדש של האח עם בתו של איש מאפיה מקומי גורם להתערערות יחסיו עם גו שי. מדובר בסרט בכורה מאוד חזק, הרבה הודות לביצוע הכובש של שינגצ'ן ליו (גו שי האחות). הצילום החורפי המהפנט של סין הכפרית בהחלט משדרג את הסרט. אף על פי כן , הסרט  אינו חף מפגמים, העיקרי מביניהם הוא קו הפשע החלש בעלילה בהרבה מסיפור משולש האהבה. 

בחלק השני אסקר את הסרטים מדינות דרום אסיה, בינהם מסתתר סרט שנטפליקס מחביא בספרייה שלה כבר למעלה מחצי שנה.

---