קטגוריות
כללי

אוסקר: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – מדינות בריה"מ לשעבר

בחלק הראשון והשני סיקרתי את המדינות האסייתיות שהגישו את סרטיהן לבחינה של האקדמיה האמריקאית לקטגוריית הסרט הבינלאומי הטוב ביותר. בחלק הנוכחי נעבור על מדינות בריה"מ לשעבר שמתחרות השנה, לא כולל את המדינות הבלטיות שבהן נעסוק ביחד עם המדינות הסקנדינביות. 

החלק עמוס בסרטים שכל אחד מהם גרוע יותר מהשני, אבל יש סרט אחד שהוא מצוין ועוד תשמעו עליו הרבה.

בלרוס שהגישה את "שיעורים בפרסית" על יהודי שמתחזה לאיראני בזמן השואה (טרם ראיתי) נפסלה בגלל העדר צוות בלרוסי מספיק. כמוה גם אוזבקיסטן שהגישה את "2000 שירי פרידה" היפיפה על בחורה צעירה שנלקחת כאישה רביעית באיזור אוזבקי נדח בשלהי מהפכה הקומוניסטית. אלא שסיבת הפסילה היא הרבה יותר מינורית ועצובה, הוועדה האוזבקית לא שלחה את כל המסמכים ואת הסרט עצמו בזמן. 

אוקראינה

"אטלנטיס" ("Atlantis" / "Атлантида")

במאי: ולנטין ווסיאנוביץ' / Valentyn Vasyanovych

הוקרן בפסטיבל ירושלים השנה.

כבר ניסיתי להזהיר אתכם מהצפייה בסרט בפסטיבל ירושלים השנתי, אבל שופטי התחרות הבינלאומית חשבו אחרת ממני והעניקו לו את הפרס הראשי בתחרות (כמו גם שופטי התחרות "גבולות" בפסטיבל ונציה 2019). "אטלנטיס" מתרחש ב2025, אוקראינה נמצאת תחת הריסות ואסון סביבתי אחרי מלחמה מתמשכת עם רוסיה. סרגיי, חייל לשעבר, מתמודד עם פוסט-טראומה ולא מצליח למצוא עבודה קבועה. הוא מתיידד עם קטיה שמתנדבת באיתור גופות חיילים אוקראינים.

הסרט בנוי משוטים שנמשכים דקות ארוכות ואין בו כלל תקריבים. במהלך רוב השוטים לא מתרחש דבר מעניין כלשהו שהיה מחייב הדלקת המצלמה, כמעט עד לרגעי הסיום שלהם. אמנם חלקם מסתיימים באופן אפקטיבי גם רגשית וגם ויזואלית, אך המילה "משעמם" הייתה נעלבת אילו הייתם מנסים לתאר בעזרתה את "אטלנטיס".

סיכויי אוסקר: כמעט אפסיים, בטח בהעדר הוועדה המיוחדת. 

האם הבחירה הנכונה ביותר מצד אוקראינה: כן.

גם אם "אטלנטיס" מקבל תגובות קוטביות (אני לא היחיד שלא אוהב את הסרט), הוא זוכה בלא מעט פרסים. שתי האופציות הנוספות שהיו לאוקראינה לא טובות ממנו בהרבה. "מחשבותיי אילמות" ("My Thoughts Are Silent") – קומדיה בינונית על מקליט סאונד כושל שיוצא יחד עם אמו להקליט קולות של חיות בפרברים באוקראינה. בנוסף גם "העולם כחול כתפוז" – דוקו על בחורה מאיזור המלחמה שחולמת ללמוד קולנוע, שאמנם זכה בפרס הבימוי בסאנדאנס, אבל בעיניי היה מעושה וצפוי. 

גאורגיה

"התחלה" ("Beginning" / "დასაწყისი")

במאית: דאה קולומבגשבילי / Dea Kulumbegashvili

עוד סרט עטור פרסים שאני שונא בכל נפשי. הפעם מדובר בסרט שהיה אמור להיות מוקרן בפסטיבל קאן שבוטל, וזכה בכל הפרסים העיקריים בפסטיבל סן-סבסטיאן. כנסיית עדי יהוה מוצתת בעיריה קטנה. הכומר מגיש תלונה במשטרה ועוזב את אשתו, יאנה, לבדה, בשביל לנסוע לתדרוך בבירה. השוטרים המקומיים מתחילים להפעיל עליה לחץ כדי שהבעל ימשוך את התלונה.

"אטלנטיס" האוקראיני הוא יצירת מופת בהשוואה ל"התחלה", כי מדובר באחד הסרטים הגרועים שראיתי השנה. הוא מאותם סרטים עטורי הפרסים שבסיומם אני תוהה האם חבר השופטים היה צלול בדעתו או שמא רצה לנקום על השעתיים שאבדו מחייהם ולגרום לעוד כמה אלפי אנשים לסבול כמוהם. 

דאה קולומבגשבילי סיפרה בראיון שרצתה לעשות סרט על דמות נשית שבכל סרט אחר הייתה לכל היותר דמות משנית לגבר והיא מצליחה בכך מעבר למצופה. הפגמים של "התחלה" כוללים צילום סטטי עמום מלבד שני רגעים בודדים שהתחושה שנבחרו באופן אקראי, בנוסף לעלילה דלה עם דמויות משעממות שמתנהגות באופן תמוה וסוף אבסורדי ומאולץ שמזעזע בכאילו. 

סיכוי האוסקר: אין.

האם הבחירה הנכונה ביותר מצד גאורגיה: לא.

הגאורגים יכלו לבחור ב"מספרים שליליים" ("Negative Numbers") – דרמה המתרחשת בכלא לנוער – על ניקה, המתבקש על-ידי אחיו (פושע בכיר ביותר) להנהיג מרד במקום. ההכנות למרד מתרחשות על רקע התחלת אימוני רוגבי מקצועיים בכלא וסוחפים אחריהם את הנערים. בעיניי לא היה משפר בהרבה את הסיכויים, אבל לפחות מדובר בסרט טוב. 

קזחסטן

"זעקת הערבה" ("The Crying Steppe" / "Ұлы дала зары")

במאית: מרינה קונרובה (Marina Kunarova)

זמין ביוטיוב עם כתוביות באנגלית (חפשו את השם המקורי).

אם "ההתחלה" הוא הסרט הגרוע ביותר שראיתי השנה, "זעקת הערבה" הוא האיום ביותר. מה ההבדל? "סרט גרוע" עד כמה בעייתי שלא יהיה הוא עדיין סרט מקצועי ו"סרט איום" הוא האחד שהיה מביך אפילו תלמידי קולנוע בתיכון. בדומה לרוב השנים קזחסטן מגישה סרט לאומני על הסבל של האוכלוסייה המקומית תחת המשטר הסובייטי. בשנות ה20 וה30 המשטר הסובייטי החרים יבולים וכפה רעב על האוכלוסייה הקזחית המקומית. טורר (הדמות הראשית), מביית נשרים וקזחי גאה, נעצר באשמת שווא של חיסול מפקד המשטרה המקומית. אשתו ו2 ילדיו נשארים לבדם ללא אפשרות להתקיים. 

"זעקת הערבה"  ללא ספק מבוסס על אירועים מחרידים של מעשי זוועה סובייטיים כנגד קזחים והערבה הקזחית תופסת את העין, אך זה לא מצדיק את הסרט הלאומני-פתטי והמלודרמטי מדי. עריכה איומה עם חוסר בהמשכיות בין הגרועות ביותר שראיתי בקולנוע המודרני, משחק תיאטרלי וסצינות התקוממות שמרגישות כמו סרט תעמולה זול הופכות את הנציג הקזחי לסרט מגוחך במקום קורע לב. 

סיכוי האוסקר: אין.

קירגיזסטן

"לרוץ אל השמיים" ("Running to the Sky" / "Жөө Күлүк")

במאי: מירלן אבדקלקוב / Mirlan Abdykalykov 

ג'קסון, בן ה12, חי עם אב-אלכוהוליסט השקוע בחובות, אך לילד יש כישרון – ריצה. כחלק מהחגיגות להולדת בנים בכורים בקירגיזסטן נהוג לערוך תחרויות ריצה בין ילדים שהזוכה בהן מקבל פרס מהמשפחה המאושרת. ג'קסון, הסובל מהצקות של חברי כיתתו, מתכונן להשתתף בחגיגת המשפחה של אחד מעשירי העיר וחווה את אהבתו הראשונה לאחת מבנות הכיתה.

טמרלן אסינקדרוב (ג'קסון) חמוד ועושה את תפקידו נאמנה, אבל הסרט עצמו הוא שטחי, שכיח ולא מיוחד בשום דבר. 

סיכוי האוסקר: אין. דרמות עם ילדים לפעמים עובדות טוב באוסקר, אבל יש כמה וכמה טובים ממנו ביניהם "ורידי העולם" המונגולי.

רוסיה

"חברים יקרים" ("Dear Comrades" / "Dorogie tovarishchi") 

במאי: אנדריי קונצ'לובסקי (Andrey Konchalovskiy)

הוקרן בפסטיבל הערבה.

הבטחתי סרט טוב? והנה הוא הגיע! לא מדובר רק ב"סרט טוב" אלא באחד מסרטי השנה שלי. מבוסס על אירועים אמיתיים בנובוצ'רקאסק, בריה"מ בשנת 1962. הפגנות של פועלים וסטודנטים מקומיים מדוכאים באלימות אכזרית. לודמילה, מזכירה של הסניף המקומי של המפלגה הקומוניסטית, הנאמנה לשלטון, מתחילה לפקפק בעקרונותיה כאשר בתה נעלמת בתום ההפגנות.

צילום 4:3 בשחור-לבן שמרגיש תחילה כבחירה קולנועית מעושה של התחנפות לשופטי הפסטיבל, אבל ככל שהסרט מתקדם הוא מעצים אותו, מהפנט ונראה כמתאים ביותר. "חברים יקרים" מרתק במסע בו לודמילה עוברת את השינוי בתפיסה האידיאולוגית העיוורת שלה על רקע האירועים המצמררים של אותה התקופה. כל אלו ביחד עם צוות שחקנים נהדר ותסריט מדויק הופכים את "חברים יקרים" לאחד מהמתחרים הבולטים של השנה.

סיכוי האוסקר:  מקומו ברשימה הקצרה מובטח די בוודאות, כנראה גם המועמדות אלא אם כן אירועי אקטואליה האחרונה ישפיעו לרעה.

רוסיה היא אחת המדינות המצליחות באוסקר בשנים האחרונות. ב6 השנים האחרונות רוסיה הייתה מועמדת פעמיים ("אהבה חסרה" ו"לוויתן", שניהם של זוויאגינצב) ופעמיים הצליחה להשתחל לתוך הרשימה הקצרה ("ג'ירפה" ו"גן עדן" גם הוא של קונצ'לובסקי).

האם הבחירה נכונה מצד רוסיה: בהחלט.

אמנם היה להם גם את "ציד לוויתנים" ("The Whaler Boy") המתרחש בצ'וקוטקה – האיזור הצפוני ביותר של רוסיה שממנו לאלסקה מפרידים רק כמה עשרות אלפי ק"מ בים. הסרט מספר על נער שמתאהב בבחורה מוידאו צ'אט אירוטי אמריקאי. סרט קסום עם דמויות מקוריות בעל אווירה של בדידות, עגמומיות, אבל גם מתיקות עם פסקול שמורכב משירי רוי אורביסון וג'ולי קרואיס.

———————————————-

בחלק הבא נמשיך במסע צפונה ומערבה אל מדינות הסקנדינביות ונשלים את מדינות בריה"מ עם ההרכב מדינות הבלטיות. בין שבעת המדינות בסקירה מסתתר גם אחד המועמדים המובלים לזכייה באוסקר השנה.

One reply on “אוסקר: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – מדינות בריה"מ לשעבר”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s