אוסקר: הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – מדינות הסקנדינביה והבלטיות

החלק הראשון – מדינות מזרח אסיה

החלק השני – מדינות דרום אסיה

החלק השלישי – מדינות בריה"מ

מדינות הסקנדינביה והבלטיות

איסלנד

"אגנס ג'וי" ("Agnes Joy")

במאית: סיליה חאוקסדוטיר / Silja Hauksdóttir

מדינת אי סקנדינבית מגישה דרמה על משפחה מתפרקת. אגנס ג'וי היא נערה מאומצת לזוג אמיד שחי בפרברי הבירה. אימה המאמצת, רוונינג, שחוקה מכל החוויות שעברה בחיים. היא  שונאת את העבודה שלה ואימה (סבתא של אגנס) מציקה לה עם כל בעיה קטנה. אם זה לא מספיק הנישואים שלה דועכים מרגע לרגע.. חריין, שכן חדש שלהן, שחקן מפורסם לשעבר, מכניס קצת צבע לחיים השגרתיים של שתי הנשים.

"אגנס ג'וי" הוא עוד סרט שעוסק במשפחה שלא מתפקדת באף רמה. והדגש הוא עוד סרט. המשחק טוב ויש מספר סצינות מצוינות בעיקר כשהדמויות מרגישות שמחות או נסערות במיוחד.  למרות זאת הסרט לא בולט וצפוי למדי. התמקדות במספר דמויות, האמא וגם הבת פוגעים בסרט, קשה לעקוב אחרי העלילה ובמיוחד כשמצפים שיהיה קשר לתהליך שהמשפחה עברה עם האימוץ של אגנס ואין, זה מוזר שהנושא לא מקבל במה.

סיכויי האוסקר: אין.

בחירה נכונה מצד איסלנד: לא.

עדיף שהיו בוחרים ב"הד" ("Echo") של רונאר רונארסון ("וולקנו"). זה לא היה משפר את הסיכוי, אבל לפחות מדובר בסרט מקורי עם -56 אפיזודות קצרצרות באורך של מספר דקות  ואף פחות מזה של דמויות שונות בימי כריסטמס. 

אסטוניה

"השורדים" ("The Last Ones" / "Viimased")

במאי: וייקו אונפו / Veiko Õunpuu

בטונדרה לפלנדית (איזור הצפוני בפינלנד), קארי, בעל מכרה חמדן, דוחף את עובדיו להמשיך לעבוד על אף התאונה שקרתה לאחרונה שכמעט עלתה לחלקם בחייהם. רופי, כורה צעיר מקומי, מאוהב באלמנתו של אחד העובדים ורק שהוא לא היחיד, קארי חושק בה. מלבד זאת, קארי רוצה להרחיב את המכרה שלו והוא שם עין על חלקת אדמה עם איילים ששייכת לאביו של רופי. כבר אמרתי שקארי חמדן, נכון?

הנציגים האסטונים רוב הזמן מדורגים אצלי מאוד גבוה, בין אם מדובר בסרט פנטזיה סוריאליסטי בשחור-לבן על איכרים שעושים עסקה עם השטן ("נובמבר" / "Novemver"), או אפוס היסטורי ענק שלשמחתי הרבה הצליח להשתחל לרשימה הקצרה בשנה שעברה ("אמת וצדק" / "Truth and Justice"). הפעם מדובר מבחינתי באכזבה.

לעומת סרטיו הקודמים של וייקו אנופו שהוגשו בשנים הקודמות:"הפיתוי של טוני הקדוש" ("The Temptation of St. Tony") ב2009 ו"מרחב חופשי" ("Free Range") ב2016, "השורדים" לא קולע.. הסרט אמור להיות קומדיה שחורה וראליסטית המעבירה ביקורת חריפה על הקפיטלזם, במקום זאת קיבלנו האכלת מסקנות גנריות בכפית עם רגעים קומיים (לכאורה) שלא עובדים. אף דמות לא מעוררת הזדהות ו"השורדים" נמרח על שעתיים ארוכות מדי שעוברות נצח. 

סיכוי האוסקר: אין.

דנמרק

"עוד סיבוב" ("Another Round" / "Druk")

במאי: תומאס וינטרברג / Thomas Vinterberg

זמין במספר אתרי סטרימינג אמריקאים כולל אמזון.

דנמרק היא מדינת האוסקרים המוצלחת ביותר בעשור האחרון עם זכייה, ארבע מועמדויות ועוד שני אזכורים ברשימה הקצרה. סביר להניח שגם "עוד סיבוב" יזכה לתהילת אוסקר וחלק אף מנבאים מועמדות למאדס מיקלסן בקטגוריית השחקן הטוב ביותר (ובצדק!). "עוד סיבוב" היה צריך להתמודד בפסטיבל קאן שבוטל השנה. חוץ מזה הסרט זכה לביקורות משבחות וגרף את ארבעת הפרסים המשמעותיים בטקס של האקדמיה האירופאית לקולנוע: סרט השנה, במאי השנה, תסריט ושחקן (מאדס מיקלסן). 

הסרט מספר על ארבעה מורי תיכון מתוסכלים שמחליטים לערוך ניסוי מעשי לתפיסה פילוסופית שאנשים נולדים עם מחסור של אלכוהול בדם  ולדעתם צריך להעלות אותו  אותו מדי יום. 

"עוד סיבוב" יכול להתגאות באחת מסצנות הסיום הנהדרות והסוחפות של השנה ומעבר למחמאה זו הנושא פתוח לדיון. הסרט עצמו העביר מהמסך החוצה את הנושא שלו – שיכורות. במהלך הצפייה (לצערי, אונליין) הרגשתי כמו אחרי מספר כוסות יין, תחושה של שכרון חושים חיובית ויכולת-כל קולנועית. זמן קצר לאחר מכן , אבל אז הגיע "ההנגאובר"…

 לא כל הדמויות מקבלות מספיק זמן מסך המאפשר לצופה להתחבר אליהם וחלק מהקונפליקטים שלהם לא מפותחים טוב מספיק ונפתרים בצורה מלאכותית. מבחינה מקצועית תומס וינטרברג ביים עוד סרט יוצא דופן עם צוות שחקנים נהדר, אבל מבחינה מוסרית יש תחושה שהסרט תומך באלכוהוליזם. 

סיכוי האוסקר: נכון לעכשיו, המועמדות המוביל לזכייה. 

תומאס וינטרברג הוא אחד הבמאים הזרים המצליחים ביותר בבימת הקולנוע העולמי והרוב אוהד את "עוד סיבוב". 

הבחירה הנכונה מצד דנמרק: כמובן.

אילו "עוד סיבוב" היה דוחה את בכורתו בשנה (בגלל קורונה), האופציה של "Shorta" הייתה בחירה מעולה במקום והסבירות למקום ברשימה הקצרה היה גבוה. עלילת הסרט מזכירה את הסרט הצרפתי שהיה מועמד לאוסקר בשנה שעברה – "עלובי החיים".שוטר חדש מגיע לצוות שנתקע במקום ברובע המוסלמי בעקבות תקרית עם בן מיעוטים. לעומת אחיו הצרפתי, "Shorta" לא מנסה להלבין אף אחד. הדמויות בו מפותחות טוב יותר וכך הסרט הדני הרבה יותר מותח וחזק. שווה צפייה!

נורווגיה

"תקווה" ("Hope" / "Håp")

במאית: מריה סודהל / Maria Sødahl

הוקרן בפסטיבל הערבה השנה. זמין בוימאו. 

גם נורווגיה מגישה דרמה משפחתית לאוסקר, אבל טובה בהרבה מהנציג האיסלנדי. "תקווה" מספר על זוג עם ילדים משותפים, מאומצים ומהנישואים הראשונים של הבעל. האישה מגלה שמחלת הסרטן חזרה שנית ולפי נבואות הרופאים לא נותר מה לעשות.

הודות לתצוגת משחק יוצאת דופן של סטלאן סקושגורד ואנדראה בראן-הוביג, "תקווה" הופך לסרט מאוד חזק על יחסי אהבה דועכים שנדלקים שוב בצל הטרגדיה. הסרט עשוי היטב והשוט האחרון שלו נהדר. מה שכן, אני לא התרגשתי ממנו. 

סיכוי האוסקר: סיכוי לא רע להיכנס לרשימה הקצרה, בטח כשהיא התרחבה השנה עד 15 סרטים.

לטביה

"סערת נפשות" ("Blizzard of Souls" / "Dvēseļu putenis")

במאי: דזינטראס דרייברגס / Dzintars Dreibergs

זמין בדי.וי.די ודרך מספר בתי-קולנוע וירטואלים בארה"ב (דוגמת Musicbox)

"סערת נפשות" הוא הסרט הכי נצפה בתולדות לטביה. אפוס מלחמתי על נער בן שש-עשרה שמתגייס לצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה ועובר דרך ארוכה על רקע עלייה של הבולשביזם וניסיונות ההגנה על עצמאותה של לטביה. 

מאד חששתי מצפייה ב"סערת נפשות", כי על פניו הסרט נראה כמו עוד יצירה לאומנית .ומה אני אגיד לכם? הופתעתי!  לסרטו של דרייברגס יש את כל המרכיבים של סרט מלחמה טוב. מדובר בשילוב כמעט מושלם של גבורה עיוורת, אימת מלחמה ורוך של אהבה. 

סצינות הקרב צולמו מצוין וכצופה הרגשתי קרוב לדמויות ולפחד שהן חוו, הצלחתי להזדהות איתן וזאת בזכות ההופעה המצוינת של השחקן הראשי – אוטו בראנקיבס. 

אמנם הסצנה האחרונה הרגישה לאומנית למדי, אבל לא הצליחה לקלקל את הרושם מהסרט.

סיכוי האוסקר: קלושים, למרות איכותו והגב שהוא מקבל מהמפיץ, יש מספר סרטים היסטוריים יותר בולטים השנה.

פינלנד

“טובה" ("Tove")

במאית: זאידה ברוגת' / Zaida Bergroth

השנה הפינים שולחים לאוסקר נשק כבד. "טובה" הוא הסרט השני הכי יקר בתולדות המדינה הצפונית (3,4 מיליון יורו), והוא סרט ביוגרפיה של אחת הסופרות הפיניות המפורסמות ביותר – טובה ינסון, יוצרת "המומינים". הסרט מתרחש מאמצע שנות ה-40 ועד תחילת שנות ה-50. טובה מתחילה לייצר את הסדרה בשביל להתפרנס בעודה שואפת להיות ציירת.  כמו כן מערכות היחסים שלה תופסות חלק נכבד מהסרט החל מהרומן עם אטוס ווירטנן, פולטיקאי נשוי, ועד התאהבות  בויוויקה בנדלר, במאית תאטרון.

אני מציע לכם לגשת לסרט זה מנקודת מבט של מלודרמה  ולא סרט על יצירת "המומינים", אז תזכו בסיפור אהבה מקסים. מבחינת סיקור העבודה שלה על המומינים, יש פרטים חסרים ולא הצלחתי להבין מתי ואיך היא מגיעה לתהילה. אך אל דאגה, הסרט לא חף מציטוטים של המומינים וסצנות בהן טובה מאיירת את הדמויות החביבות. אלמה פואיסטי מצוינת בתפקידה של טובה. התקציב הגבוה בא לידי ביטוי בעיצוב האמנותי ועיצוב התלבושות הנהדרות של אותה התקופה. 

סיכוי האוסקר: קלושים, אך הרחבת הרשימה ל15 סרטים עשויה לשחק לטובת הפינים.

"טובה" הוא סרט תקופתי טוב ואני מאמין שזה יכול לעזור רק שמעבר לפינה יש דרמה נוספת על סיפור אהבה נשי והוא יותר משמעותי (רמז, הוא מגיע מצרפת). 

.

שבדיה

"צ'רטר" ("Charter")

במאית: אמנדה קרנל / Amanda Kernell

שבדים שולחים לאוסקר דרמה שמתהדרת גם בנופים מושלגים וגם בחופי שמש. במהלך גירושים מכוערים שאליס עוברת היא לא רואה את ילדיה מספר חודשים. כשבאמצע הלילה היא מקבלת שיחת טלפון מבנה הקטן, אליס מחליטה לחטוף אותם ולנסוע לטיול באיים הקנריים.

הצלחה של סרט קולנוע נמדדת  מהנקודה בה הוא מצליח לשכנע את הצופים להתמסר אליו ולהאמין למתרחש על המסך. וכאן "צ'רטר" נכשל. הבעיה היא לא בשחקנים, באמת שאנה דאהל טורפ עושה את מיטב יכולתה בשביל לגלם דמות של אם לא יציבה והיא נהדרת. בזכות ההופעה המצוינת שלה ישנם ב"צ'רט" מספר רגעי ריגוש מעטים שעבדו היטב, אבל הסדקים הרבים הקיימים לכל אורך התסריט מעלים תהיות רבות מדי וכמעט בשום שלב לא הצלחתי לצלול אל תוכו. 

סיכוי האוסקר: נמוכים. 

אם  כי, בהיותו סרט פשוט המנסה לרגש הוא יכול למצוא פינה חמה בליבם של  של חברי האקדמיה שכידוע לא אוהבים סרטים אמנותיים מדי.

—————————————————————————————

סרט נוסף: "ליטא החדשה" הנציג של ליטא.